בעת בחירת האבן, לא צריכים להיות סדקים, ושנית, אין קווים מגוונים. השקיפות של שיש לבן טובה יותר, אבל יהיו לו דפוסים מעורבים; בעוד שהשיש היווני לבן יותר, העיקר שלא יהיו סדקים או צבעים מגוונים, ולכן בחירת האבן היא חלק חשוב ביצירת פסלים. הבחירה בפסלי אבן התבררה כחינוך ילדים, המלמדים תלמידים בהתאם לכישרון שלהם. לאחר בחירה קפדנית של חומרים וגילוף קפדני, העבודות המשולבות בגינה נראות טבעיות, חיות ואלגנטיות.
בתחום הגילוף באבן, בחירת החומרים מהווה חלק חשוב בטכניקות הגילוף והשימוש בחומריו. לדוגמה, אם אני רוצה לחטב גוף נשי, אני צריך סוג כזה של תחושה רכה. גופן של נשים' מגולף יפה מאוד, כי השיש שלהן מאוד יפה, ולכן מתאים מאוד לחרוט גופות של נשים'. אם תרצו לחצוב את החקלאי, קבלו אבן לבנה ובהירה, החקלאי נראה רך ואין לו את התחושה הכפרית ולכן נבחר באבן המחוספסת כמו אבן הר גואניין וצ'ינגדושי.
הקשיות של כל אבן שונה, הקשה ביותר היא כמובן יהלום, הקשיות שלו היא כ-10 מעלות. הגרניט המשמש בגילופים שלנו הוא כנראה הקשה ביותר, כנראה בערך 6 או 7 מעלות; צ'ינגדושי היא אבן מפוג'יאן שבסין היבשתית, ויש לה גם כ-5 מעלות; השיש המגולף הכללי הוא רק בערך 2, 3 זה'הדרגה היחידה; אבן ההר גואניין היא גם 2 או 3 מעלות. אבן ההר גואניין שונה משיש. למרקם השיש יש כיוון, קצת כמו עץ. אבן הר גואניין ואבן כחולה הם קצת כמו בטון. זה התגבשות של אחד אחד, ולכן אין לו כיוון.
אבן זוהר שייכת לקטגוריית השיש, אך הכמות שלה קטנה יחסית. כמו פסלי אבן רבים בכנסיות במילאנו, הוא מגולף מאבן מסוג זה. זה קצת כמו אבן הוורד ב-Hualien. צינבר היא מעין אבן חול, שהיא אבן מהמזרח התיכון. היידלברג בגרמניה משתמשת באבן מסוג זה כחומר הבנייה.
המאפיין של אבן החול הוא שהמבנה שלה רופף מאוד, וחלקיקיה עבים מאוד. ניתן לראות את המבנה האמצעי ואת המבנה השני בזכוכית מגדלת. זה חור אחר חור, אז סוג זה של אבן נשרף באש. יסדק. לסוג זה של אבן יש מרקם רך מאוד. אתה יכול לשפשף אותו עם הידיים כדי להסיר את החלקיקים, אבל אם'לא תזיז אותו, הוא לא ייפול במשך מאה שנים. הנקבוביות של אבן כחול אינן עבות כמו אבן הר גואניין, והקשיות שלה היא עד 5 מעלות. הוא נפוץ יותר על עמודי דרקון במקדשים.
